קנצפולסקי נ' מוסכי תאוצה בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהוגשה על ידי התובע בגין אירוע מיום 23.10.2000 . במועד זה נפגעה מכוניתו בתאונת דרכים על ידי משאית הנהוגה בידי הנתבע 3, אשר הייתה מבוטחת באמצעות הנתבעת 2. אשר לנסיבות התאונה ואחריותו של הנתבע 3 אין חולקין.

לאחר אירוע התאונה פנה התובע למבטחיו הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ במסגרת פוליסת בטוח מקיף וזו שלחה את השמאי מטעמה בני אורון (עה/1). השמאי בדק את הרכב והנזק שנגרם בתאונה, אישר את ביצוע התיקונים לאחר שעקב אחרי ביצועם וכן אישר התשלום למוסך המתקן – הנתבעת 1 – עם סיום התיקון לשביעות רצונו.

כן העריך השמאי עה/1 את גובה ירידת הערך, שנגרמה לרכב בגין התאונה בשעור של 6%. בהתאמה ובכפוך לדו"ח השמאי פוצה התובע על ידי הפניקס בסך של -.32,995 ₪ וכן בגין ירידת הערך. בהמשך פנה התובע לנתבעת 2 בתביעה לתשלום נזקיו העקיפים ופוצה על ידה ביום 25.3.01 ואף חתם על שטר פיטורין בהתאם.

לכאורה, ניתן היה לסבור, כי בכך תמה פרשת תאונה זו , אולם לדעתו של התובע בכך אולי תם אך לא נישלם והרי התביעה שבפני שהוגשה ביום 18.12.06 , כאשר כבר בשלב זה אומר כי מוטב היה לה לתביעה כי לא תוגש.

ובמה דברים אמורים :

לטענת התובע, בכתב התביעה בוצע התיקון על ידי הנתבעת 1, אשר היתה המוסך המטפל, שנכפה על התובע בהיותו מוסך הסדר, תיקון כושל ובלתי ראוי - עבודות הצבע והפח היו לקויות וניתן היה להבחין בהן בעין בלתי מקצועית. לא זאת אף זאת, הגיר נפגע בתאונה ולפיכך על הנתבעים 2,3 לפצות בגין פגיעה זו.

התביעה נשענת למעשה על עדות התובע ועדות השמאי , ויקטור עידן מטעמו, ולעניין עדויות אלה אתן את דעתי בהמשך.

התביעה שהוגשה כנגד המוסך בגין ירידת ערך הייתי מגדירה אותה כ -"אסטרונומית" על פי חוות דעת השמאי עידן וכנגד הנתבעים 2,3 בגין נזקי התאונה (הגיר) ויתרת ירידת הערך.

כאמור אחת דינה של תביעה זו להדחות.

הרכב נבדק על ידי השמאי אורון מטעם הפניקס ביום 26.10.00, דהיינו מיד ובסמוך לאחר התאונה. התיקון בוצע במוסך הנתבעת 1 , אשר בעדותו של התובע עולה כי אין זה מוסך הסדר כפי שנטען בכתב התביעה, והמוסך לא רק שלא נכפה על התובע, אלא זה השתמש בשירותיו של מוסך זה בעבר.

כבר בשלב זה יש לציין, ברחל בתך הקטנה, כי התובע הינו מכונאי רכב במקצועו ולעובדה זו יש משמעות רבה בדרך התנהלותו בתביעה זו, שכן אין עסקינן במי שאינו מצוי ובקי בהלכות רכב אלא ההפך הוא הנכון.

לאחר בדיקת השמאי ובליווי של השמאי בוצע התיקון ברכב על יסוד הנזק התאונתי שמצא השמאי ונזק זה פורט על ידו בחוות דעתו. עם תום התיקון , שולם למוסך שכרו, לא לפני שהשמאי אישר התיקון והתובע הבחין, למראית עין, כי עבודות הצבע והפחחות בוצעו למשעי (ראה סעיף 9 הן לכתב התביעה המקורי והן לכתב התביעה המתוקן). דברים אלה אינם עומדים בקנה אחד, עם הטענה שנטענה בכתב התביעה, כי ניתן היה להבחין בעין בלתי מקצועית בליקויים שבתיקון וכל זאת כאשר התובע בעל מקצוע הוא.

לא זו אף זאת, על פי עדותו של השמאי אורון, הגיע התובע עם הרכב בנסיעה למשרד השמאים ביום 16.12.00 לצורך קבלת העתק חוות הדעת.

דא עקא ,טוען התובע, כי בשל פגיעה בגיר, לא ניתן היה לעשות שימוש ברכב וזה חנה ימים וחודשים ושנים ליד ביתו כאבן שאין לה הופכין, למעט טענהבדבר התנעות שבועיות, שגם בה איני נותנת אימון.

לציין, כי הטענה שהרכב חנה ליד בית התובע נסתרה בעדותו של עת/2 ,קונה הרכב לימים, שהובא לעדות על ידי התובע, כשעדותו של זה תומכת, לטעמי, בגרסת הנתבעת 1 וסותרת בעליל את עדות התובע. לדברי עד זה, הוא ראה את הרכב חונה במוסך רחמים, שם עבד התובע מאז שנת 2001 ועד לחודש ינואר 2005 , עת רכש עת/3 את הרכב מאת התובע.

ובשנת 2004, בחודש מאי לשנה זו, ובחלוף כ-4 שנים ממועד התאונה, נקרא השמאי ויקטור עידן לבדוק הגרוטאה העומדת למצבה וליתן חוות דעת מקצועית , מלומדת ומנומקת בדבר ירידת הערך שנגרם לרכב כתוצאה מהתיקון הלקוי, כטענת התובע, והתאונה וכן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק לגיר.

בפני השמאי הוצג רכב שיבש לשדו, גגו שרוף, שלעניות דעת השמאי לעובדה כי הרכב עמד כ-4 שנים אין כל השפעה על ערכו ומצבו, למרות שקפחה עליו השמש ללא רחמים והגשם היכה בו , ולאחר בדיקה "מקצועית" זו מצא מר עידן כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשעור של 25,000 ₪ לא פחות ולא יותר וירידת ערך זו מקורה בתאונה והתיקון ה"לקוי" שביצעה התובעת. חוות הדעת הוכנה על ידו כ-5 חודשים לאחר מכן באוגוסט 2004 וגם אז, ממשיך התובע לקפוא על שמריו ואינו פונה למי מן הנתבעים, עד להגשת התביעה בחודש דצמבר 2006, לטענתו , מאחר ולא מצא עורך דין שיהיה מוכן לטפל בתביעה זו.

אולם, בין לבין מחליט התובע, עוד בטרם פנה לנתבעים ובטרם ידעו אלה על כוונתו להביאם לפתחו של בית המשפט ובצורך להתגונן בפני תביעה זו, מוכר התובע את הרכב לעת/2 ביום 25.1.2005 . עד זה קונה את הרכב ללא בדיקה, לאחר שראה, במשך כל השנים, את הרכב עומד במוסך בו עבד התובע, בידיעה כי הרכב עבר תאונה . העד ,לדבריו, מעביר את הרכב טסט פעמיים: באוקטובר2005 ואוקטובר 2006 ובסוף ינואר 2007 נגנב הרכב לטענתו, אם כי הודעה ותלונה למשטרה על אודות הגניבה -לא הוגשה לבית המשפט, אך כמובן את הרכב שוב לא ניתן לבדוק על מנת להפריך את חוות- הדעת של מר עידן.

לפיכך נדרשה הנתבעת לחוות דעת תיאורטית של עה/2 עזרא שוהם, אשר התייחסה לחוות דעתו של ויקטור עידן.